<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פרשת יתרו</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כבד את אביך, אם כבדתו, למען יאריכון ימיך, ואם [לאו] למען יקצרו (ימיו) [ימיך], שכן דברי תורה נוטריקון, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו [הן] ומכלל (לאו) [הן] לאו.
על הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך, מיכן אמרו, כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה, אין בית דין של מטה מוזהרין.
לא תרצח, למה נאמר, לפי שהוא אומר שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט'), עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל לא תרצח. לא תנאף, למה נאמר, לפי שהוא אומר מות יומת הנאף (ויקרא כ'), עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל לא תנאף. לא תגנב ל"נ, לפי שהוא אומר וגנב איש ומכרו (שמות כ"א), עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל לא תגנב. הרי זו אזהרה לגנב נפש. אתה אומר לגונב נפש, א"א אלא אזהרה לגונב ממון, כשהוא אומר לא תגנבו (ויקרא י"ט) הרי האזהרה לגונב (נפש) [ממון] אמור, הא מה אני מקיים לא תגנב, בגונב נפשות הכתוב מדבר. או הרי זה אזהרה לגונב ממון (והלא) [והלה] אזהרה לגונב נפש, אמרת צא ולמד משלש (מצות) [עשרה מידות]. ועוד אמרת, שלש מצות נאמרו בענין שתים מפורשות, ואחת סתומה, נלמוד סתומה ממפורשות, מה מפורשות מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין, אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין, הא אין עלך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, הרי זו אזהרה לגנב נפש והלה אזהרה לגונב ממון.
לא תענה ברעך עד שקר, למה נאמר, לפי שהוא אומר, ועשיתם לו כאשר זמם (דברים י"ט), עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, ת"ל לא תענה ברעך עד שקר.
כיצד נתנו עשרת הדברות, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, כתב אנכי ה' אלהיך, וכנגדו כתב לא תרצח, מגיד הכתוב, שכל מי ששופך דמים כאלו ממעט בדמות [המלך]. משל למלך ב"ו שנכנס למדינה, והעמיד[ו] לו איקונות, ועשו לו (צלמון] [צלמים], וטבעו לו מטבעות, לאחר זמן כפאו איקונותיו ושברו צלמוניו, ופסלו מטבעותיו, ומיעטו בדמותו של מלך, אף כל מי ששופך דמים מעלין עליו, כאילו ממעט בדמות [המלך], שנא' שופך דם האדם וגו' [כי בצלם אלהים עשה את האדם] (בראשית ט'). כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים, וכנגדו כתב לא תנאף, מגיד הכתוב שכל מי שעובד ע"ז מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף מאחר המקום, שנא' האשה המנאפת וגו' (יחזקאל ט"ז), וכתיב ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה [וגו'] (הושע ג'). כתב לא תשא, וכנגדו לא תגנב, ללמדך שכל מי שגונב סופו לבוא לידי שבועת שוא, שנא' הגנב רצוח ונאף והשבע לשקר (ירמיה ז'), וכתב אלה וכחש וגו' (הושע ד'). כתיב זכור, וכנגדו כתב לא תענה, מגיד הכתוב, שכל מי שמחלל את השבת, מעיד לפני מי שאמר והיה העולם (שברא) [שלא ברא] עולמו בששה ימים, ולא נח בשביעי, וכל מי שמשמר את השבת, מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שברא עולמו בששה ימים ונח בשביעי, וכתיב ואתם עדי נאם ה' ואני אל (ישעי' מ"ג). כתב כבד את אביך וכנגדו כתב לא תחמוד, מגיד שכל מי שחומד סוף שהוא מוליד בן שמקלל את אביו, ומכבד למי שאינו אביו. לפיכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה, וחמשה על לוח זה דברי ר' חנינה בן גמליאל, וחכמים אומרים עשרה על לוח זה, ועשרה על לוח זה, שנא' ויכתבם על שני לוחות אבנים (דברים ה'), ואומר שני שדיך (שה"ש ד'), ואומר ידיו גלילי זהב (שם ה').
לא תחמוד, כתוב אחד אומר לא תחמוד וכתוב אחד אומר לא תתאוה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הרי זה (אוה) [אזהרה] לעוקף המנאף. לא תחמוד בית רעך, כלל, עבדו ואמתו שורו וחמורו פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, וכשהוא אומר כל אשר לרעך חזר וכלל, אי כלל כלל הראשון אמרת לאו, אלא חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש (אף) כל דבר שהוא קונה ומקנה, (אי מה הפרט מפורש) אף כל דבר שהוא קונה ומקנה. אי מה הפרט מפורש בנכסים המטולטלים שאין להם אחריות, אף כאן אין לו אלא נכסים המטולטלים שאין להם אחריות, וכשהוא אומר (על כרחך אתה מת) במשנה תורה שדהו מה הפרט מפורש [כל] דבר שהוא קונה ומקנה, אף (אין לי אלא) [כל] דבר שהוא קונה ומקנה, (אי מה הפרט מפורש דבר שאי אפשר לו לבוא ברשותך, אלא דבר שהוא קונה ומקנה), אי מה פרט מפורש דבר שאי אפשר לבוא ברשותך אלא לרצון הבעלים, יצא שאתה חומד בתו לבנך, או בנו לבתך, או אפי' חומד בדיבור, ת"ל לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך (דברים ז'), מה להלן שיעשה מעשה, אף כאן נמי עד שיעשה מעשה.
ברם שנינו, המוציא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה, צורת דרקון (יוליך) [יוליכם] לים המלח. מצא כלים ועליהם צורות אלו, ומצא גוי וכפאו לבטלה, ובטלה מהו בהנאה, כיון שע"כ בטלה ולא לרצונו אינה בטילה, ואסורה בהנאה, או כיון שביטלה בין על כרחו, ובין ברצונו בטילה היא, ומותרת בהנאה. ועוד שאלה אחרת, כשאסרו בהנאה שעל כלים מכובדים [מ"ג ע"ב], כגון טבעת ונזמים וסדינין המצוירין, אבל שעל המבוזין (אסורין) כגון קומקמוסין ויורות ומחמי חמין מותרין בהנאה, אעפ"י שלא ביטלה גוי, או אינו (אלא אף — גליון כ"י) שעל המבוזין אסורין ה"ה. ועוד שאלה אח' ע"ז שנשתברה מאליה אסורה או מותרת, דבר זה מחלוקת ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש [מ"א ע"ב], שר"י אומר אסורה, ורשב"ל אומר מותרת. רי"א אסורה אעפ"י שנשתברה עדיין באיסורה עומדת, עד שיבטלה גוי, ורש"א מותרת כיון שנשתברה בטילה היא, שאפי' גוי שעובדה מבטלה בלבו, אומר לא יכלה להציל נפשה מן השבר, והיא מצלת אותו, הלכה כר"י או הלכה כרשב"ל, הלכה כרשב"ל שהרי נותן טעם לדבריו או (אלא) כר"י, שהרי כל ר' יוחנן ורשב"ל הלכה כר"י חוץ משלשה. יתברך שמו. שנו חכמים (במשנה) [י"ב ע"א] עיר שיש בה ע"ז, אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי ר"מ, וחכ"א בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום (אסור — גליון) אין הדרך מיוחדת מותר. ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לע"ז, ואם אינו נראה מותר. נתפזרו לו מעות בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לע"ז, ואם אינו נראה מותר. פרצופות המקלחין מים בכרכין, לא יניח פיו עליהן וישתה, מפני שנראה שמנשק לע"ז. כיוצא בו אל יניח פיו על פי(ו) הצינור וישתה מפני הסכנה. מאי סכנה, סכנת עלקא. [מ"ג ע"ב] טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה, והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון. ומ"ט מפני חשד, שלא יאמרו עובדה ומשתחוה לה. [מ"ט ע"ב] גוי ששיפה ע"ז לצרכו היא ושפאיה מותרין, לצרכה היא אסורה, שפאיה מותרין. ישראל ששיפה ע"ז בין לצרכה בין לצרכו בין היא בין שפאיה אסורין.
וישמע יתרו. זה ה' ש' ה' [כלומר, הוא שאמר הכתוב] ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו [וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל] (קהלת ח'), מדבר בגרים, שבאין ועושין תשובה, וממקום קדוש [יהלכו] אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וישתכחו בעיר שהן משכחין במעשיהם הטובים, גם זה הבל, אין זה הבל גדול שאומות העולם רואין אותם שמניחין תיפלותן ובאין ומתגירין תחת כנפי השכינה, והם אינן באין, ומי הוא זה שבא ומתגיר גר של אמת [זה] יתרו, לכך נאמר וישמע יתרו.
[וישמע יתרו, זש"ה] לריח שמניך טובים (שה"ש א'), אמר ר' ינאי בנו של ר' שמעון (בן יוחי) [ברבי] אמרו ישראל לפני הק' הראשונים ריח שירים אמרו לפניך וריח מצות נתת(ה) להם, אדם נתת(ה) לו מצוה אחת, נח שש מצות, אבל אנו כשבאנו לים לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנוך בו, וכשבאנו לסיני נתת(ה) לנו מצות כאדם שהוא מערה מפי החבית, כך הייתה מערה לנו את המצות, לכך נאמר לריח שמניך טובים. שמן תורק שמ', ר' ברכיה אומר שמך מאיר למי שהוא בשמנה של תורה, על כן (על' אה') [עלמות אהבוך] בעולם הזה ובעולם הבא, עלמות אהבוך אלו א"ה, שבאים ומתגיירים תחת כנפי השכינה, ומי הוא זה יתרו.
וישמע יתרו, יש שמע והפסיד, יש שמע ונשכר, יואש שמע והפסיד [שנא'] אז שמע המלך אליהם (ד"ה ב' כ"ד), [לפיכך ואת יואש עשו שפטים (שם)], וכן בלק, וכן שמעו עמים ירגזון (שמות ט"ו), אבל יתרו שמע ונשכר, היה כומר לע"ז ובא ונדבק למשה, נכנס תחת כנפי השכינה, וזכה ליתר פרשת הדיינין למשה ולישראל שאמר לא טוב הדבר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל גיבורים בתורה כענין שנא' גיבורי כח עושי דברו (תהלים ק"ג), וכתיב ולגבורה משיבי מלחמה שערה (ישעי' כ"ח), יראי ה' כמשמעו, אנשי אמת עומדין על אמתו של דין, שונאי בצע שונאי ממון עצמן כ"ש ממון אחרים, (ואין צריך לומר ממון אחרים), אפי' שורף את גדישי, אפי' קוצץ את כרמי כהוגן אני דנו.
וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא מלחמת עמלק שמע ובא. זש"ה לץ תכה ופתי יערים (משלי י"ט) זה עמלק, (הוכח לחכם) [והוכיח לנבון יבין דעת] זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב] וילחם עם ישראל ברפידים (שמות י"ז), מהו ברפידים שרפו ידיהם מן התורה, שנא' ויקרא שם המקום מסה (שם). אמר להם משה עד מתי אתם מדיינין ומנסין את ה' שנא' מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' (שם), ומה היו מנסין, אומרין היש ה' בקרבנו אם אין, אם הוא בקרבינו ומספיק לנו צרכינו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. אמרו כך היו אומרים, הרי אנו מהרהרין בלבינו, אם הוא יודע מה אנו מהרהרין ודאי שבקרבינו הוא ונעבדנו, ואם לאו אינו בקרבינו ולא נעבדנו, הם היו מנסין והק' נותן להם את שאלתם שנא' וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם (תהלים ע"ח), מה כתיב ויאכלו וישבעו מאוד וגו' (שם). אמר להם הק' כך הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, [לכך] ויבוא עמלק. אמר ר' לוי למה ישראל דומים באותה שעה, לאדם שהי' מרכיב בנו על כתיפו, ומטייל עמו בשוק, כל מה (ומבקש) [שמבקש] וחפץ אמר לאביו, קח לי חפץ זה ולוקח לו, וכן פעם ראשונה, שניה ושלישית, ראה אדם אחד אמר לו הראית את אבי, אמר לו אביו אתה רכוב על כתיפי וכל מה שאתה שואל אני ממלא, ואתה תאמר ראית את אבי, מיד השליכו מעל כתיפו ובא הכלב ונשכו, כך ישראל כשיצאו ממצרים הקיפום ענני כבוד, שאלו לחם המטיר להם את המן, בקשו בשר שאל ויבא שליו (תהלים ק"ה), צמאו ויוצא נוזלים מסלע (שם ע"ח), הערימו שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח'), [וכן הוא] אומר ותאותם יבא להם (תהלים שם), התחילו מהרהרים היש ה' בקרבינו, מיד בא הכלב ונשכן, שנא' ויבא עמלק. אמר ר' ברכיה הכהן בר' למה נקרא שמו עמלק עם לק, עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, ולמה ליהושע, כדי שיבחר אנשים שנולדו באדר שני כמותו. אנכי נצב בזכות הדברות. ומטה האל"ים בידי לעשות בו נס, אמר יהושע, כמה יש בישראל אהרן וחור ושבעים זקנים לא אמר להם ולי אמר היש לי לעשות, אלא לקיים גזרתו של רבו, מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה. והיה כאשר ירים משה ידו, וכי ידיו של משה שוברות מלחמה או עושות מלחמה, אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי (ל)מעלה לאביהם שבשמים היו נצחין, לפיכך וגבר ישראל, וסופו של דבר, ויחלש יהושע את עמלק. [ויחלש יהושע וגו'] רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כמה דאת אמר חולש על גוים (ישעי' י"ד), וארבעה שמות נקראו לו (גורל לגורל...) [חלש פור גורל חבל]. את עמלק [כמשמעו, את אלו אשתו] ובניו, (את לרבות בניו) עמו, לרבות אוכלסין שבאו עמו, כששמע יתרו כמה נסים עשה הק' לישראל במצרים ובעמלק בא ונתגייר. כהן מדין, ר' יהושע בן לוי אמר ראש בלוי וכומר לע"ז היה.
ויחד יתרו, מהו ויחד שעשה שני יצריו אחד, ויחד שנעשה (יחידי) [יהודי]. ויאמר יתרו ברוך ה', אמר יתרו לא הנחתי ע"ז בעולם שלא עבדתי אותה ולא ראיתי אלוה כאלהי ישראל, וכה"א עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרו אדם אחר היו משחקין עליו, (ואמרו) [ואומרים] מהיכן יודע זה דרכיו של הקב"ה, [ואלו הן משה שלמה ונבוכדנאצר ויתרו, משה אמר הצור תמים פעלו וגו' (דברים ל"ב), אלו אמרו אדם אחר היו אומרים מנין הוא יודע], אלא למשה נאה [לומר] כן, שכתוב בו יודיע דרכיו למשה (תהלים ק"ג). שלמה אמר את הכל (יפה עשה בעתו) [עשה יפה בעתו] (קהלת ג'), אלו היה אדם אחר אמרו (היה) [היו] משחקין בו מניין יודע זה, מהו יפה ומהו אינו יפה, אלא שלמה נאה לומר לו כן, שלא חסר שולחנו כלום. אמר ר' חמא בר חנינא אפי' ורד בתמוז ומלפוכין בניסן לא חסר, ולמה אמר יפה בעתו שטעמו... [משתנה]. נבוכדנאצר אמר וכל דיירי ארעא (כלא) [כלה] חשיבין וגו' (דניאל ד'), אלו אמרו אדם אחר, היו משיחין עליו במה שלט זה, שיאמר כל דיירי ארעא (כלא) [כלה] חשיבין, אפי' על יתושין לא שלט, אלא נאה לו לנבוכדנאצר לומר כן, שכתוב ובכל די דיירין בני אנשא וגו' [חיות ברא ועוף שמיא, יהב בידך והשלטך בכלהון] (שם ב'). יתרו אמר כי גדול ה' מכל האלהים.
כי בדבר אשר זדו עליהם, ר' אלעזר [אומר] הזידה הטענה, כאדם שבא לטעון משאו על חמורו ונפרק עליו, כך פרעה בא והכביד עולו על ישראל ותבן לא ינתן לכם (שמות ה'), ונתפרקו עליו, ועוד חשב לאבד את ישראל במים ונשתקע במים, לכ"נ כי בדבר אשר זדו עליהם. אשר זדו עליהם, קדירה שבשלו להם לישראל נתבשלו בה, כענין שנא' ויזד יעקב נזיד (בראשית כ"ה).
ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך, מי אמר לו למשה, כתב פיתקה וקשרה בחץ, וירה והלכה החץ לפני משה, וכיון שקשרה (שראה — גליון כ"י) יצא אליו, שנא' ויצא משה לקראת חותנו. ורבותינו אמרו מפי הגבורה נאמר לו. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם, ומשה היכן היה, והלא מתחילה יצא לקראתו, אלא שהיה עומד ומשמש, וממי למד מאברהם אבינו שנא' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (בראשית י"ח), ודבר זה דרש ר' יצחק כשעשה ר' גמליאל סעודה לחכמים, היו כל חכמי ישראל מסובין אצלו, עמד ר' גמליאל ושמש, אמרו החכמים אינו בדין שנשתמש ברבן גמליאל, אמר להן ר' יהושע, הניחו לו שישמש, מצינו גדול מרבן גמליאל, ששימש את הבריות, ומי הוא זה, זה אבינו אברהם, ששימש את המלאכים וכסבור היה שערביים היו, והלא דברים ק"ו, מה בני אדם שעובדין ע"ז שמשן אברהם אבינו, רבן גמליאל שישמש בני תורה על אחת כמה וכמה. אמר להם ר' צדוק הניחו לו שישמש, שהרי מצינו גדול מרבן גמליאל ומאבינו אברהם, ששימש את הבריות, ומי הוא זה, זה אבינו שבשמים, שהוא נותן לכל בשר לחם, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ולא לבני אדם כשרים בלבד, אלא אף לעובדי ע"ז, ק"ו לרבן גמליאל, שישמש חכמים בני תורה. עם חותן משה לפני האלהים וגו', ללמדך שכל המקבל פני חכם כמקבל פני שכינה.
בחודש השלישי. זה הוא ש"ה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כ"ב), אמר ר' יהושע ב"ל זו תורה שאותיותיה משולשין אלף בית גימל, והכל היה משולש, תורה משולשת, תורה נביאים וכתובים, משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משולש, מרים אהרון ומשה, תפילה משולשת, ערב ובקר וצהרים, קדושה משולשת קדוש קדוש קדוש, ישראל משולשין כהנים לוים וישראלים. משה אותיותיו משולשין, משבט לוי, שהוא משולש באחיו ואותיותיו משולשין, מזרע אברהם יצחק ויעקב אבות שלשה. בחודש השלישי ניסן אייר וסיון, על הר סיני, שאותיותיו משולשין שנא' ויחנו במדבר סין (במדבר ל"ג), לשלשה ימים נתקדשו והיו נכנים לשלשת ימים. אמר ר' יהושע בר (נחמן) [נחמיה] לעולם השלישי חביב, אדם הוליד שלשה בנים קין הבל שת, שת חביב שנא' זה ספר תולדות אדם (בראשית ה'), וכתיב ויולד בדמותו כצלמו (שם), לנח שם חם ויפת אעפ"י שיפת הגדול לא זכה לגדולה אלא שם, לעמרם שלשה בנים מרים אהרן ומשה, וכתיב לולי משה בחירו (תהלים ק"ו), בשבטים ראובן, שמעון לוי, לוי חביב שנא' בעת ההיא הבדיל ה' [את שבט הלוי] (דברים י'), (במלאכים) [במלכים] שאול דוד ושלמה, [שלמה חביב] כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך (ד"ה א' כ"ט), בחדשים בחודש השלישי.
ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים, לא כך אמר (להם) [למשה] בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' (שמות ג'), אמר ר' יהודה בר' שלום משל לבן מלכים, שעמד מחליו, אמר אביו נמתין לו שלשה חדשים, עד שתשוב נפשו מן החולי, ואח"כ אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה, אף כך כשיצאו ישראל ממצרים, והיו בהן בעלי מומין מן השיעבודין, אמר הק' אמתין להם עד שיתרפאו. ומנין שלא היה בהן בעל מום, דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד').
ומשה עלה אל האלהים, ביום שני. ויקרא אליו ה', מלמד שקריאה קדמה לדיבור. כה תאמר, בלשון הקודש, כה כסדר הזה, כה כענין הזה, כה שלא תפחות ולא תוסיף. כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. כה תאמר לבית יעקב (ותגיד) בתחילה בלשון רכה תאמר ראשי הדברים לנשים [ותגיד] ותחזור לאנשים ותדקדק עמהם. אתם ראיתם (כי מן השמים דברתי עמכם) לא במסורת אני אומר לכם, לא בכתבים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעמיד עליכם, אלא אתם ראיתם. ואשא אתכם על כנפי נשרים, מה נשתנה הנשר הזה מכל העופות, לפי שכל העופות נותנין בניהן בין רגליהם, לפי שהן מתיראין מעוף אחר הפורח עליו, אבל הנשר הזה אינו מתירא, אלא מבני אדם שמא יזרוק בו חץ, אמר מוטב בו ולא בבנו, ונושאו על כנפיו. משל לאחד שהיה מהלך בדרך ובנו מנהגו לפניו, באו הלסטין, בקשו לשבותו מלפניו, נתנו לאחוריו, בא הזאב ליטלו מאחוריו, נתנו על כתיפו, שנא' ובמדבר אשר ראית אשר וגו' (דברים א').
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, איני ממליך עליכם ולא ישלוט עליכם מא"ה אלא מכם. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מנין שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנא' תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ"ה), אי בנים יכול דווים ומסוגפים, ת"ל תשיתמו לשרים בכל הארץ (שם), אי שרים יכול פרגמטיוטין, ת"ל ממלכת כהנים. יכול יהא חוזר ומתכבש ת"ל כהנים, אי כהנים יכול בטלנין כמשכ"ת ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח'), ת"ל וגוי קדוש, מיכן אמרו ראויין היו ישראל לאכל בקדשים, עד שלא עשו את העגל, ונטל מהן ונתנן לכהנים. אלה הדברים, שלא תוסיף ולא תפחות, אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה, כענין הזה. ויבא משה ויקרא (ל"ה) [לזקני העם] מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים. וישם לפניהם האיר את עיניהם. את כל (הד"ה) [הדברים] ראשון ראשון, אחרון אחרון. אשר צוהו ה', אף לנשים אמר. ויענו כל העם יחדיו, לא בחנופה ענו, ולא קבלו זה מזה, אלא השוו כולן לב אחד, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וישב משה את דברי העם אל ה', וכי צריך הי' להשיב, אלא ללמד דרך ארץ שלא אמר משה, הואיל (ומה) ששולחי יודע לא אשיב. ועוד שקיבל משה שכר על כל עליה ועלייה, ועל כל ירידה וירידה.
ויגד משה את דברי העם אל ה', וכי מה אמרו ישראל למשה לומר למקום, ומה אמר המקום למשה, לומר לישראל, אמרו לו רצונינו לשמוע מן מלכינו, שאינו דומה שומע מפי פרג[וד], לשומע מפי המלך, אמר לו הק', תן להם מה ששאלו בעבור ישמע העם בדברי עמך, אמרו לו רצונינו לראות מלכינו, שאינו דומה שומע ורואה לשומע ואינו רואה, אמר לו, תן להם מה שבקשו. כי ביום השלישי ירד ה', אף לע"ל עתידין ישראל לראות פני השכינה עין בעין, שנא' כי עין בעין יראו (ישעי' נ"ב), וכתיב הנה אלקינו זה קוינו לו (שם נ"ה) אמן וכן יהי רצון.
ולענין השאלות ששאלנו בפניכם, גוי שביטל ע"ז בעל כרחו שלא ברצונו אסורה בהנאה, או מותרת, ת"ש אמר רבה ב"ב חנה אמר ר' יהושע בן לוי פעם אחת הייתי מהלך בדרך עם ר' אלעזר בר', ומצא טבעת ועליה צורת דרקון, מצא גוי קטן לא אמר כלום, מצא גוי גדול, אמר לו בטלה, ולא בטלה לרצונו, סטרו ובטלה. למדנו ממנו שלשה דברים, למדנו שנכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו, ולמדנו נכרי מבטל ע"ז בעל כרחו, ולמדנו היודע בטיב ע"ז ומשמשיה מבטלה, ואם לא אינו מבטלה. ואיזו היא צורת דרקון, ר' שמעון בן אלעזר אומר כל שיש ציצין בין פרקין, הראה ר' אסי בין פרקי צואר. א"ר חמא בר' חנינא הלכה כר' שמעון בן אלעזר. ולענין כלים מבוזין שיש עליהן צורה אסורין בהנאה, או מותרין, ת"ש ר' שמעון בן גמליאל אומר, שעל המכובדין אסורין, ושעל המבוזין מותרין. אלו הן מכובדין, ואלו הן מבוזין, אמר רב מכובדין למעלה מן המים, מבוזין למטה מן המים. ושמואל אמר אילו ואילו מבוזין הן, אלא אילו הן שהן מכובדין שעל הש[י]רים שעל הטבעות ושעל הסדינין, ואילו הן מבוזין שעל היורות ושעל קומוקמוסין, ושעל הספלים והלכה כשמואל, ואעפ"י שכל רב ושמואל הלכת' כרב, כאן הלכה כשמואל. ולענין שברי ע"ז, אמרו חכמים [מ"א ע"ב] ע"ז שנשתברה מאליה, ר' יוחנן אמר אסורה ורשב"ל אמר מותרת, רי"א אסורה, שהרי לא בטלה, ורשב"ל אמר מותרת, מ"ט לפי שאפי' גוי שעובדה מבטלה בלבו, אמר עצמה לא הצילה, שהרי נשברה ולא יכלה להציל. ואעפ"י שטעמו של רשב"ל טעם גדול הוא, אעפ"י כן הלכה כר' יוחנן.
